<h1>אגודה סימן נ"ז</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ת"ר שנים ששאלו חלוק אחד לילך בו שחרית ואחד לילך בו ערבית, זה עירב לצפון וזה עירב לדרום, זה של צפון ילך לצפון כרגלי שעירב לדרום, וזה של דרום ילך לדרום כרגלי שעירב לצפון, ואם מיצעו עליו התחום לא יזיזנו ממקומו. שנים שנחלקו חבית ובהמה בשותפות אמר רב חביות מותרות יש ברירה ובהמה אסורה דינקי תחומי מהדדי, ושמואל אמר חבית נמי אסורה דאין ברירה, מאי הוי עלה ר' יוחנן אמר אין ברירה ורב אושעיא אומר יש ברירה. ומסקינן דרב אושעיא בדרבנן אית ליה ברירה ולא בדאורייתא, והלכתא כרב אושעיא דאית ברירה בדרבנן, ור"ח פסק כרבי יוחנן.
<h2>דף לח.</h2>
רגלו של פטם כרגלי כל אדם, ושל רועה כרגלי אותה העיר. השואל כלי מחברו מעיו"ט אע"פ שלא מסר לו אלא ביו"ט הוא כרגלי השואל, שאל ביו"ט כרגלי המשאיל ואע"ג דרגיל דשאיל מיניה.
<h2>דף לט.</h2>
בור של יחיד כרגלי היחיד, ושל אותה העיר כרגלי אותה העיר, ושל עולי בבל כרגלי הממלא.
<h2>דף לט:</h2>
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני העיר לבא אצלו, לא יביאו פירותיו, ואם עירב הוא פירות כמוהו.
<h2>דף מ.</h2>
מי שזימן אורחין לא יביאו בידם מנות אלא אם זיכה להם מנותיהם מעיו"ט. אין משקין ושוחטין המדבריות אבל משקין ושוחטין הבייתיות הלנות באפר. למה ליה למימר משקין. מילתא אגב אורחיה קמ"ל לישקי איניש והדר לשחוט משום סירכות. אלו הן המדבריות שיוצאות בפסח ורועות ונכנסות ברביעה. בייתות, שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובא בלילה תוך לתחום, ר' אומר אלו ואלו בייתות, ואילו מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינם נכנסות ליישוב.
